מכירים את הסרטונים האלה שרצים באיטנרנט, שמראים איך להכין אוכל? הכל נראה קליל, זורם, נותן תחושה שהכל קטן עלינו- מה הבעיה? כל אחד יכול לעשות את זה! אז גם אני ראיתי סרטון כזה, בניסיון לחפש מנות מיוחדות להכנה, אחרי שמאסתי מפסטה, עוף בתנור ודג עם פירה.
הסרטון שבו אני צפיתי הדגים -ברומנטיקה רבה- איך להכין תבשיל דיונונים ממולאים. אז הלכתי, מלאת התלהבות, לסופר הקרוב ורכשתי שני דיונונים בקופסא.
חזרנו הביתה, אני והדיונונים. הנחתי אותם על השולחן והפשלתי שרוולים. ובכן, מה עכשיו…? הם בהו בי, אני בהיתי בהם. צרצרים ברקע.
בשלב הזה, פתחתי שוב את הסרטון שבו צפיתי מלכתחילה, שנטע בי את הרעיון הזה. ואז קלטתי שאני למעשה צופה בגרסה הערוכה והקצרה, שלא כוללת את חלקי העבודה השחורה- תרתי משמע.
ואז בעלי נכנס למטבח. "את יודעת שאת צריכה לרוקן אותם, נכון"? שאל אותי.
"איך מרוקנים דיונון"? שאלתי אותו בבלבול.
בעלי נטל את הדיונון הראשון, לבש כפפות וניגש למלאכה, וכך מצאתי את עצמי בסצנה שיותר מתאימה לשיעור ביולוגיה מאשר לבישול קליל ונעים במטבח. משהו שהזכיר סרט מדע בדיוני, למענכם- אחסוך מכם תיאורים …
זה היה קרב- אנחנו נגד הדיונונים, והם הפסידו.
ואיך יצא?
בואו נסכם שבמסעדת פירות ים אני כנראה לא אעבוד בקרוב, אבל למדתי שיעור חשוב: סרטוני בישול הם כמו פרסומת באינסטגרם: רואים את הזוהר של האחרי, מינוס הבלאגן של הלפני.
אז אם מידיי פעם מתעורר בכם החשק להרפתקאה במטבח, זכרו- לפני הדיונונים הממולאים, תמיד קודם יש שיעור אנטומיה 😉
מעבר לסיאול- סיפורה של זרה 