השבוע החלטתי לשבור שגרה. עייפתי קצת מהנוף הכפרי, מלשבת שעות במשרד של בעלי או לטייל בעיר הקטנה בה הוא עובד. הרגשתי שאני צריכה לשאוף קצת אוויר לא נקי בסיאול, והפעם- לגלות מקום שעוד לא הייתי בו: הונגדה.
אז בוקר אחד קמתי מוקדם, התקלחתי והתלבשתי, ובמקום לנסוע עם בעלי לאוניברסיטה- יצאתי מהבית לעבר תחנת האוטובוס, לבדי. כשהגעתי להונגדה, בשעת צהריים כבר, ראיתי רחובות צבעוניים, מלאים בצעירים וצעירות, חלקם זרים וחלקם מקומיים. כולם לבושים בסגנון אלטרנטיבי, צבועי שיער ומחוררי פנים.
לפני פתיחת מסע הקניות החלטתי להתפנק באוכל האהוב עליי- מקדונלד'ס. נאלצתי ללכת כחצי שעה לשם כך, מנווטת באפליקציית הניווט המעצבנת שהוליכה אותי במעגלים, עד שמצאתי את המסעדה. לאחר שטרפתי את האוכל, חזרתי לאזור הרחוב הראשי.
אחרי שהתהלכתי קצת, מביטה לי בנחת בתכשיטים מגניבים ולא שגרתיים ובבגדים מחוצפים- הגעתי לרחוב של מגדות העתידות. אם אי פעם יצא לכם להיות בהונגדה, אתם בטח יודעים על מה אני מדברת: שורה של דוכני קריאה בקלפים וגילויי עתידות, כשעל כל דוכן כזה מתונסס שלט ועליו כתובות השפות בהן ניתן לקבל שירות, לכאורה: אנגלית, יפנית, סינית ועוד.
חשבתי לעצמי, יאללה- למה לא. בשביל החוויה, ובחרתי דוכן רנדומלי.
שם חיכתה לי סבתא קוריאנית, שכמובן -לא ידעה מילה באנגלית. מהר מאוד הבנתי שהיא מתכוונת להשתמש באפליקציית התרגום בטלפון הנייד שלה כדי לבצע את המלאכה, אבל החלטתי לזרום. גם ככה באתי בשביל החוויה.
מולה היה מונח תפריט ובו פירוט השירותים אותם היא מספקת, כולל: קריאה בקלפים, גילוי העתיד לשנה הקרובה ועוד. החלטתי להסתפק בגילוי העתיד לשנה הקרובה, והצבעתי לה בתפריט על מה שבחרתי.
חשבתי שהיא תשתמש בכדור הבדולח הגדול שהיה מונח לצידה, כמו שרואים בסרטים, אך במקום זה היא שאלה אותי- באמצעות אפליקציית התרגום -מהו תאריך הלידה שלי. ואז היא הוציאה אייפד, הכניסה את התאריך שכתבתי לה על פיסת נייר לתוך אפליקצייה מוזרה על האייפד שנראתה יותר כמו משחק סודוקו, והתחילה להסביר לי מה היא רואה, בטון דרמטי עם שימוש מסיבי בתנועות ידיים.
בגדול- חצי ממה שהיא אמרה לא הבנתי, בגלל שהתוכנה- כמו רוב תוכנות התרגום למיניהם- תרגמה אותה בצורה ממש מוזרה ולא מובנת. מה שהיא כן הצליחה להגיד לי, זה שאני בתקופה קשה (כן, לא רואים עליי בכלל) שתשתפר…כשאגיע לגיל 40! תודה רבה באמת.
היא גם הוסיפה ואמרה שאני חזקה, בעלת ראש טוב, שבעלי מותש (לא חדש לי, אבל טוב לדעת שהכוכבים מאשרים) וששנינו צריכים לשמור על הבריאות שלנו. בקיצור- הרבה חרטא בפיתה.
לא האמנתי שאני משלמת על זה, אבל נו טוב- זו לא הפעם הראשונה וכנראה לא האחרונה שאשלם לכל מיני נשים מוזרות שטוענות שהן מסוגלות לראות את העתיד. יש לי קצת מחלה כזאת.
הונגדה מוזרה, מפתיעה, צפופה ומגניבה. כנראה שאחזור לשם שוב, ואולי עד אז- אדע כבר קוריאנית, ואוכל לחזור אל הסבתא ולהבין מה היא אומרת, ללא צורך באפליקציית התרגום המקרטעת.
מעבר לסיאול- סיפורה של זרה 